בדידות לבד והמרחב שביניהם- אצל ילדים ומתבגרים
יש רגעים, בהם אתה מרגיש שהבדידות עוטפת אותך וכל מה שאתה רוצה זה שמישהו יהיה שם לצידך. ולפעמים קורה בדיוק ההפך, כל מה שאתה צריך זה שיעזבו אותך בשקט וישאירו אותך לבד.
המתח הזה בין להיות לבד ולא להיות בודד הוא מצב מוכר שקורה לכולנו. אבל לפעמים חווית הבדידות תופסת מקום נכבד יותר בחיינו, מתעצמת ומשפיעה על המצב הרגשי שלנו.
היכולת להיות לבד היא שלב התפתחותי הכרחי בגיל הינקות. שלב זה מאפשר לתינוק להבין שהעולם הוא מקום מעניין, מרתק ומסקרן ולעודד אותו להתנתק מהקשר הראשוני שלו עם אמא, להתחיל לחקור את העולם ובהמשך גם להתחיל ליצור אינטרקציות חברתיות חדשות. הרבה פעמים אנחנו שומעים ילדים אומרים 'משעמם לי' או 'אין לי מה לעשות'. לפעמים זה נכון, אבל לרוב משפטים אלו מאותתים לנו על חוויה של בדידות שחווים הילדים.
לא צריך להיות לבד כדי לחוש בדידות, כי תחושת הבדידות היא תחושה סובייקטיבית. היא מתבטאת בקושי ביצירת אינטרקציות חברתיות, בתחושות של חוסר שייכות, ובכמיהה לקשר עם אנשים אחרים.
חווית הבדידות יכולה להתרחש בכל גיל ובכל שלב בחיים, בילדות, כשילד מתקשה ליצור קשרים חברתיים עם הקבוצה אליה הוא משתייך (בגן או בבית הספר היסודי) ומלווה בחוויה של דחייה וחוסר ערך. לעיתים התחושות הללו מעוררות בקבוצת הילדים תגובה שלילית שיכולה לבוא לידי ביטוי ב'חרם' או באלימות שמופנת כלפי הילד הסובל מבדידות חברתית ולהעצים את תחושותיו הקשות.
בגיל ההתבגרות חווית הבדידות מאד נוכחת. זהו גיל של שינויים רבים, פיזיולוגיים ומנטאליים, והמתבגר מחפש להיות שונה ובמקביל להיות כמו כולם. חוויה של חוסר השתייכות, זרות וקושי ביצירת אינטרקציות עם האחר יכולה להעצים את תחושות הבדידות ואת חוויות התסכול והדכאון שמתלוות אליה.
המאה ה-21 וההתפתחות הטכנולוגית שבה אנו חיים כיום מעצימה את תחושת הבדידות שכן אם בעבר המארג החברתי היה מבוסס על קשרים בין אישיים, כיום הקשרים הופכים להיות יותר ויותר וירטואליים והרבה פחות ממשיים.
ביחד בפורטנייט. כל יום כל היום הורים רבים מודאגים ממצבם החברתי של ילדיהם, אשר אינו יוצא כלל מהחדר ונמצא שם לבד מול המחשב שעות רבות. האמת היא שזה חלק מהותי בחיי החברה של בני הנוער. הם מתקשרים דרך האינטרנט ומשחקים ביניהם מבלי להפגש כלל. מפגשים מחוץ לבית הם מומלצים ביותר (מכל הסיבות הנכונות) אבל המדד הוא האם הילד עושה מה שקבוצת החברים שלו עושה, מרוצה ומרגיש טוב עם הסיטואציה. שכן, איננו יכולים לבחון את חיי החברה של ילדים/ מתבגרים היום באותם כלים בהם בחנו אותם בילדותנו שלנו.
קיים קשר הדוק בין תחושת בדידות לבין דכאון וחרדה,בטחון עצמי נמוך וביישנות. כדי להתמודד עם הבדידות חשוב קודם כל להתחיל להתנסות ביצירת קשרים חברתיים – גם אם הם שטחיים בתחילה, שכן אדם החש בדידות יפיק תועלת מהשקעת אנרגיה ביצירת קשרים חברתיים. חשוב להגדיל את מספר האנשים שנמצאים איתם באינטראקציה, כמו למשל להצטרף לחוגים, תנועות נוער, התנדבות או קבוצות השתייכות אחרות סביב נושא בו אנו מרגישים טוב (כל אחד והעדפותיו- החל מקבוצות ספורט ועוד).. בנוסף אימוץ חיית מחמד הוכחה כמסייעת בהפגת תחושת הבדידות.
שיפור מיומנויות חברתיות הוא הצעד הראשון בהפגת הבדידות. לאחר מכן ניתן להתחיל למקד ולהשקיע בקשרים מהותיים - כאלה שיתנו לנו תחושה של ביחד, הרגשה שאנו עטופים... גם כשאנחנו נמצאים לבד.
במקרה של תחושת בדידות שיש לה השפעה על המצב הרגשי מומלץ מאד לפנות לגורם מקצועי (טיפול רגשי או פסיכיאטרי) המתמחה בטיפול באנשים הסובלים מבדידות, חרדה ודיכאון.
